Luaḥ erets Yiśraʾel · 1906-01-01 · שנת התרס״ז - שנה שתיים עשרה - 1906 · p. Seite 129

חוזה בהקיץ 129 שאתם קוראים לה ,האברך טצפתי, לא עלה הדבר בידי. הה צמתה הארובה! הה מקלעתה המשונה בעוברי, הנה משניאות אותה עלי למרות חפצי. מפוי! מה נתעבה אנבי למה אהתל בשלטון חטיבה והיא עלמה נעימה ונוגה, וד׳ הטיב יודע איזה ינון יקינן בקרבה נם אח מלומד יפה תאר לה, ואילי עוד יבקש האח ך.זה את ידי אל תצחק עלי קמחי.ירידי הירציא, הבל אפשר". ביש תבוש קמחי, איך זה לא כתבת לי? הזו היא אהבתך הפלטנית? מעתה אינני טומנת עליך בלל. קמחי! מדוע נתרחק מהקיאים >׳ הן רעותי נימן הקראית תמיר בשביל זה דתה ובאמת: למי תנשא? בין הקראים לא תמצא איש כלבבה, היהודים מביטים עליה בעל בת אל ניר ומה תעשה בת כזו אם לא. נם מטולה הרטנשטין רעותי העבריה אין לי נחת, ידידתי זאת מצירה ובונה היא תמיד רק על מצב הפועלים אבל לעניני עמה לא תשים בלל לב, .הפרולטריט* היא אלילה ואיך זה תקרע ברך לאל אחר«. אני אומרת לה: טילה, אבל גורל עטנו הלא יותר רע׳ גם להיות פועל אינם מניחים לו, גם כל קניניו הרוחניים שוללים מאתו, אך היא יידעת תשובה אחת: ,כך הורה מרקם הגדול*. 9