Luaḥ erets Yiśraʾel · 1906-01-01 · שנת התרס״ז - שנה שתיים עשרה - 1906 · p. Seite 128

"קמחי טיב -היו תחילת דברי המכתב- אין מה "לדבר, נסע לו ולא השאיר אף את כתבתי, אך מ נ י א הסיבה "איננה נוקמת ואיננה נסרת הבל מחול לך והיא ביתכת. "אליך אף בי שאלד, חשובה היא איך יגיע המכתב לבעליו "בלי כתבת ברורה אך אניח לרגע את כל הקטנות האלה "ואגיד לך דבר נכבד מאד: קח נא קמחי יקירי את הראי ינשק "נא את עצמךנשיקה הזקה, נשיקת תודה ׳ ל פעילתך הטובה "והרצויה על מכירני הצעירים וביחיד על השפעתך על "היגריך קרובי, היא נהפך לגמרי לאיש אחר, מהעגולים «■הירק ים סביב עיניו אין כל זכר. מבטו עתה נפלא "ממש במבט כדוב מרום ומגגינותיו עולות על של ״רובינשטיין... היי קמחי! אינך יודע עד כמה פחדתי •שהינריך שלי לא יעשה במעשה רובינשטין .... הנני מתחלת להאמין כי שלחת ממרום לחלצהו, נשק נא קמחי אותך גם בעד קרובתי פואלינה, היא מצירת עתה ציורים שמימיים, מבקשת היא שתשלח לה את תמונתך, איטרת היא בי נחוצה היא לה לאיזה מציוריה, אבל אינני מאמנת לה, התאמץ קמחי, היוגה התמימה הזאת היא לפעמים גם ערומה מאד ממש; בבת חיך אמיתית. בבה אגידתני ללמד דברי ימינו לא נאגרה עיר" למדות כל חפצי להתקרב לשלסון מכירתך, אי במי