Luaḥ erets Yiśraʾel · 1906-01-01 · שנת התרס״ז - שנה שתיים עשרה - 1906 · p. Seite 123

אריכים לא ערב איש לצאת החוצה. קמח, בנר בלה עסקיו בשפלה, אשר ישיבתו בו מררה את חייו, ביחיד מ״המלוה מלכה" הידועה, עליו היה לגמר עניניו גם בפלך חר-ן אז חפשי יהיה לנפשו עד הסתיו הבא ויכיל יובל להקדיש בל עתותיו לעבודת עמו וארצו, בל חפציו היו בבר קשורים והוא ישב והמתין על העגלה שבה יסע אל תחנת ב-ה אשר מאתה יסע במסלת הברזל למחוז חפצו ומאפס מעשה עמד בחלון ובהתבוננו אל הרחיב הרוק, ולהבחים הסגורים, שוחח לנפשו: איך יחיו פה האנשים האלה? איך ישאפי רוח? על בעל הבית ר׳ אליהו הליטאי לא אתפלא הנה זה נדצא לו גחומים בעבירת די, בתורה אשר יהגה בה בעתותיו הפנויות, אבל על יתר בני העירה אתפלא מאד. הן רנש הדתי לא יעודדם, תפלתם איננה אלא מצית אנשים מלומדה: חפצתי לדעת את האידיאל שאליו המה שואפים -האמנם רק עמלם למצא טרף ביתם ימלא בל חלל לבם? - כן, אפשר הרב־, האידיאל הזה גדול מאד בגולה בעד הספקת צרכי בני ביתם ישימי נם יפשם בכפם, מכל טוב יחשכו את נפשם אך בשביל למנע ■■:חסר מהנפשות הקרובות אליהם. הגלות המר מבריח אותם להסתפק רק באידיאל הזה, כנפי נשמתם נשקעו בבוץ הגלותי ה ש פ ל י י הזה, אי; להם