Luaḥ erets Yiśraʾel · 1906-01-01 · שנת התרס״ז - שנה שתיים עשרה - 1906 · p. Seite 118

811 לוח ארץ ישראל ועבר בו את הירדן ואולי תמצא מרגוע בארץ אבותיך.- ,אין לי ארץ אבות״ ענהו בלושטין בקול מכים— נם בימי נעורי לא למדוני לאהב את ארץ־ישראל,. והאמת אניד לך. כי אינני מתפעל מאומה מכל יעורי והבטחות החוזים אך לבבי יקרע לגזרים מתפילותיהם וחרטיתיהם, שמע נא חביבי: "הן בעון חוללתי ובחטא יהמתני אמי" הוי הוי מה עמק מאד הכיר נעים זמירות ישראל זה, את מצב נפשו של החוטא הן למשל אני: הנני מחליט לבלי לחטא עוד ולבלי לתת את שארית נויתי לנפשי למלך הזה, והנה איזה כה נורא כביר מישך איתי בעל ברחו אל החטא והנני מרגיש בו אז צורך במו בהאייר הנחוץ לנשימתי, הנני נעשה אז בחלק מהחטא בעצמו ומרגיש אני אז כי יושב בי איזה .רוח" המכריחני לחדש את החטא, לבפלו, להמתיקו בגניבת הרעת ובכל מיני הזוהמא ובל מה שבעתים אחרות מעורר בי נעל נפש נדמה לי אז בדבר טוב ונחוץ, ונם אחרי החטא לא יכני לבבי, והנני אז בעיני באיש אשר מלא את חובתו, אך אתרי ימים אחדים, ביהוד אחרי אשר השמים יתכסו בעבים ורוח יליל של סתיו ישמע, אז ארגיש את כל זוהמתו של החטא נעל-נפש עד הקאה יאחזני, מחלתי מתגברת בי ובכה אבבה על חטאתי אני, על חטא התבל בבלל, ובעיקר