Luaḥ erets Yiśraʾel · 1906-01-01 · שנת התרס״ז - שנה שתיים עשרה - 1906 · p. Seite 117

117 חיזר, בהקיץ יאפש המתביגן עליו היטב הביר בו, בי איזו ׳מחלה מסתרה אוכלת איתי ובי דומה הוא לארז אשד תסס התישב בתובי. ממגרעת האגנטים לא נקה גס בלושטין, אפס גם רוח תירה היתה בו יי למד תלמיד •בילדיתי ומצוין היה האיש הזה בעת חרטו ת י ו.- עתים שד "חרטה" אי "תשיבה" עברי עליו, ׳לפרקים, אז היה מתבידד בחדרו, לקח התג״ך בידו ומתרגם לעצמי את הדברים בשזארגאן ומוריד דמעית המית על בל דביר ודביר. קמחי היה לו אירח רציי גם בעת בביותיו, בתחילה התפלא איך יכיל איש חי עלז בבל־שטין לבבית באשה אך אחרי אשר הבירו יותר וידע גס את ■שורש מחלתו הבין׳ בי זו נשמה שטעה ולא מצאה מקימה הנבון, בי בבלושטין ההי והעלז הזה, שיבגת נשמה אצילה, אשר ביבלתה לבבית בשיריה את בל העולם ההפסדי הזה אך החוג הצר הגלותי לא נתן לה למלאית תעודתה ויכריחיה למבור כשרונותיה ללחם ולחיים קלים, ורק בצר לה מאר היא מתפרצת ממאסרה ומברחת את נישאה להיות לפחית "בעל בבי" לעצמי- פעם אחת בעת בביה של חרטה בז־ אמר לי קמחי: בלושטין הן בגפך אתה, והבסף אינני יקר בעיניך, למה •זה תשב פה בעילם שאיננו 1.פי רוחך? קח את מקלן;