Luaḥ erets Yiśraʾel · 1906-01-01 · שנת התרס״ז - שנה שתיים עשרה - 1906 · p. Seite 64

(54 לוח או״ן ישראל אייתם מן הארצית הסמוכות אשר :מצאו שם, וביתר מארץ מצרים. אשר על בן מראש הזהירה התורה את המלך ני לא ירבה לו סוסים, ובסבה זו גם מדאבת הגעלת הסוסים לא היתר, ידועה בישראל, מה שאין כן בעמים האחרים, בי אצלם המלאכה הזאת קדומה מאד, כגראה מישעיה 0 אשר בדברו על אשיר הוא אימר: פרסות סוסיו כצר נחשבו, שפרוש המלה "צר" לפי דעת מר בלדנספרגר הוא "צור" כלומר "^ד" הייגו שהפרסות עצמן היו קשות בברזל, וכן מיכה 2) אומר: ופרסותיך אשים נחושה. נם האומנות הזאת מסירה בלה בידי הטסלמניס שהם עפ״י הרב גם אדוני הבוסים והחמורים, בי לרבת ישנן בהמות אם לצרך עצמם, או להשכירן לאחרים, בא) הנגרות, - בארץ בפלשתינה אשר בתיה אבנים ואשר העצים בה מועטים, מתעסק הננר -ובערבית "נניאר"- רק בהכנת חפצים קטנים בנון דלתות, מסגרות לחלונות, שלחנות, דרגשים, תבות, עריסות לילדים ובו/ העצים יקראו בערבית בשם הכולל "בשי", וה״עצא" או העץ העברי משמש אצלם להוראת "מקל", את העצים להסקה הם קוראים בשם "חטב" וממנו נגזר .׳> 1) ח׳ כ״ה. צ) ה. יג