Luaḥ erets Yiśraʾel · 1906-01-01 · שנת התרס״ז - שנה שתיים עשרה - 1906 · p. Seite 63

68 ארץ ישראל היום ולפנים מיהרת לבתים, והיא מאכלת בת שני פיות, ונקראה בן על שם שארכה איננו עולה יותר על "שבר" בלומר ,זרת", ואותה יתקעו הבתים בתיק של עור הקביע בחנידתם, וה״מוש*" היא אולר מצרי קטן, התלוי ומשלשל בחגורתו של בל פלח, ובי משתמש לכל צרכיו, ינם לתגלחת בינם לבין עצמם באשר כני אמרנו לעיל. ב) הביטאר או המבין מנעלים־'לרגלי הסוסים והחמורים היא גם בבחינת רופא הבהמות, וחניתי קרובה עפ״י הרם לשער העיר אשר שם מצויות רב הארית על יד המקלדות שמדו ך הפלחים לניח בהן בם־רם העירה יו:! ום לרגלי עסקיהם באמיר למעלה. המנעל מכסה את פרסת הבהמה על פני בל שטחה, ורק סדק צר בתוך, למען תת לאויר לחדר אל תוך הפרסה, לשמיר אותה מרקבין. הסדק הזה גירם לפעמים גם רעה רבה לבהמה, בתתי לקסמי העין ולאבני החצין להדחק בתיבו להכאיב את הרגל ולפצע איתה. בימים הקדפדנים לא היה הסיס מציי בארץ ישראל, ולא השתמשו בו אפלו בעת מלחמה, כנראה מן הכתוב מיהושע י״א: את סוסיהם עקד, ואת מרבביתיהם יטרף באש, אבל לא לקחם שבי בדי להשיב בס מלחמה שערה, רק המלכים המה אשר הנהיגו איתם בהביאם