Luaḥ erets Yiśraʾel · 1906-01-01 · שנת התרס״ז - שנה שתיים עשרה - 1906 · p. Seite 62

׳:02 לוח ארץ ישראל את החרב קוראים הערבים בשם "סיף" כמו בתלט־ד. והיא מתעגלת לארכה עגול קל, וראש חד לה הבפוף מעט כלפי גבה העב, ותערה עשוי עפ״י הרב עץ המכסה במעטפה של עור. בשם "חרבה" משרש "חרב" בלומר "בזז ושלל" יקראי הבדיים את הרמה הקטן אשר ישאו דרוישיהם, ואת הרומח הגדול הם קיראים במו בעברית ,,רמה" או "?זיבאק" משרש ,,זרק" שפירושו השליך כמו בעברית. ה״חרבה" או "הרמה הקטן" היא לפי השערת מר בלרגספרגר "החגית" העברית אשר איתר. נשאו-לפי דעתו-המלכים יאגשי המעלה, יראיה לדבר משאיל אשר ברדפו אחרי דוד ישן במעגל ואת חגיתו מעך בארץ מראשותיו 1), גם אבנר הבה את עשהאל באחרי החנית אל החמש 12. -ברמה הגדול מוסיף מר בלרגספרגר השתמשו הלוחמים והפרשים 3). ה״כנג׳ר" הערבי היא סכין מחדדת וארבה עולה י לעשרים עד חמש ועשרים סגטות המטר, ובה משתמשים לשחיטה ולהפשטת עור הבהמות מעליהן, ו״השבו־ןה" 1) שמואל א׳ ב״ו י״ז. 2) שמואל ב׳ כ״ג. 3) שופטים ה, ה', מגן אם יראה ורמת כארבעים אלף בישראל, ־ : ־