Luaḥ erets Yiśraʾel · 1906-01-01 · שנת התרס״ז - שנה שתיים עשרה - 1906 · p. Seite 61

<01 אדן ישראל היום ולפנים עובדים בבל ימי השבוע, ואינם שבים הביתה אלא. משבת לשבת. יטז הרשת מעשה בלי הזין. - החרשת הזאת. מצטמצת בארק רק במעשה הלטישה, או המרוק, בלומר להעביר את החלודה מעל נבי הנשק, ונם במעשה תקין; הכלים האלה. והעיסק בה נקרא בערבית "צ;קלי• משרש ,צקל" שהוראתו לטש ומרק ,או גם "סבאביני' כלומר׳ מוכר סכינים. אבל חרשת מעשה כלי הזין מראשיתה איננה מצויה בארץ, בכל אשר היה בישראלי בתקופת הפלשתים הבבלים והרומאים, אשר כל העמים. האלה כמו נועצו יחד לבלי תת לחרשת הזאת להתפתח; בה למען מנע בעד בל התקיממות מצד העם. עוד היום החרבות ודבדונים מובאים מדמשק וממצרים, והקדוחית והרובים מארופה. אלה האחרונים אך זה מקרוב באו׳ בארץ בבלל, פחת־עבו הוא אשר הביאם ראשונה זה כמאה והמשים שנה, בעוד שהאזרחים טרם ירעו גם מציאותם, כי בתגרותיהם השתמשו אז אך בקשתית וברמחים. a כלי הזין נכבדים מאד בעיני הערבים, ואב לבניו ינחילם באותו רגיש ההערצה אשר נחל הוא אותם: מאבותיו, ויש שיעלם נם עד מדרגה של י קדושה. 1) ולב; בספר מסעותיו בסוריה ח״ב פרק כ״ה.