Luaḥ erets Yiśraʾel · 1906-01-01 · שנת התרס״ז - שנה שתיים עשרה - 1906 · p. Seite 52

לוח ארץ ישראל 52 האדום הבהיר או הארגמן שבו צובעים את חיטי הצמר שהפלחות מערבות בטפטים האפורים והשחורים מעשה ידיהן, לקוח גם ביום מאותה "תולעת. השגי" הקדומה הנקראה בערבית בשם "תולעת" סתם" אשר לכלכלתה השתמשו ביטי קדם בעלי הקקטוסים שבהר עיבל-והאדום הכהה או השני הוא לפי דעת מר בלדגספרגר "הכך?זיל" הגזבר בדברה״י!>, אשר בלי ספק נעשה גם הוא מדם־תולעתה״ Cochenille״4 אשר בהר ״הכרמל״ ששם נטפלו הכנענים בגדולה. הצבע נכר בידיו התכולות, כי, כאמור, התכלת. הוא הגין שצבעי האר״ן עוסקים בו ביותר, התכלת והירוק הם שני מנים שאץ לפקפק במהותם, ובכל זאת הפלחים והבדוים טועים בהם, וקראו לחמור האפור נשם חמור ירוק. ■ הצבע האפור איננו מהגינים אשר חנו רב בעיני בני הארץ, ולכן מעטים מאד הבוחרים בו למען הכין להם מלבושיהם, אך כנגד זה, לבם הולך אחרי הלבן, הירוק, והאדום, אשר איתם הם מעלים עד מעלה שלי קדושה, זולת כי קדושת הלבן(אולי מפני קושי שמירתה מן הזוהמה) קלה בעיניהם מקדושת השנים הראשינים, ואולי זאת גרמה לו כי נמנה, יחד עם דתבלת והשחיר 1) דבר,"י ב, בי ו‘-