Luaḥ erets Yiśraʾel · 1906-01-01 · שנת התרס״ז - שנה שתיים עשרה - 1906 · p. Seite 39

39 אי ולפנים ערא:‘ היום בין החשיבות שבלחמנידת ימני: המטנק, הבנאפה הבקלאוה, והחלקים, ובין הפחיתות: התמריה, והחלאיה. רב המינים הנ״ל נעשים ונמכרים בחנויות מיהדות או על ידי רוכלים המחזירים בשוקים וברחובות בטבלאות עץ ונחשת, ורק מעטים מהם נעשים גם בבית ע״י הנשים. מבירת הלחמניות תרבה ביחיד בלילות חדש רמצ׳אן היא החדש הקדוש למסלמנים אשר בו הם קיראים לצום, לתפלה, ולשנה ביום, ולאכילה, לשתיה ולבקירי כביד בלילה. בחדש הזה מרבים המסלמנים להוציא על קנית לחמניות וממתקים, ואפילו העניים שבהם אשר בל ימות השנה אינם מתעננים על מוזרות באלה, בחדש רמצ׳אן הם ם־ציאים עליהם את בל החסכון אשר עשי במשך כל השנה. גם נשי היהירים המזרחיים נוהגית לעשות מיני לחמניות באותם המינים של המיסלמנים, בלמדן אותם מהם, וימי הפירים המה הימים אשר בהם תראה בל אשה את חריציתה ואת כשרונה בהבנת מיני-הממתקים והמגדניה, יהבשרון הזה נפל להן נם בירושה מאמותיהן ואמית אמותיהן ככל אשר יעידו שמות הלחמניות הרבים אשר בתנ״ך ובספרות התלמידית. י) הטוחנים ובערבית "טחאניף, מצויים לרב j