Luaḥ erets Yiśraʾel · 1906-01-01 · שנת התרס״ז - שנה שתיים עשרה - 1906 · p. Seite 29

29 ארץ ישראל היום ולפנים יאובלים אעזנה אפילו בשוק, ועל הרב הן שפיתית. באזוב בחוש מעיב במלח. גם בין היהודים והנוצרים ישנם האיפים לחם על חשבין עצמם למכירה בשוק, אבל הלחם הזה עשוי בפורנים גדולים העשוים גם הם לבנים כפירני אירופה" והיא טלאבת מעשה־אמן, ונמכר עפ״י הרב למסדי הצביר, ימעט מאד לבעלי הבתים שבאו מקרוב להתישב בארץ. ח) הקצבים, ובערבית "לחאמין" ט״לחם־׳-בשר-, יש להם שוק מיחד, והם נכרים בסניר התכיל אשר ילבשו ממעל לבגד. חגיייתיהם נקיות למרי, ואת בשר הכבשים והעזים אשר הם מ־ברים,. הם תולים באינקלות ברזל ממעל לפתח חניתם, יבלבים מספר רובצים תמיד בפתח החנית, והתענגי במנוחה על ריח הבשר, עד אשר יעלה ברצון הקצב להעניק אותם בעצם או בשיורי בשר, אז תגדל המהימה ביניהם לרגע, יקולות של נביחה חזקה ימלאי את הרחיב, ער כי יצליח אחד מהם להתנפל על המציאה, ־לבלעה, ואז תשוב המנוחה למקומה רגראשונה. קצבי המשלמנים לא ימכרו בשר בהמה גסה, אך בנגד זה נמצא אצל אחדים מהם, בשר הגמל הנבר בשמנוניתו ובמראהו הצהוסהמזהם. את הבשר הם. מנתחים לנתחים, על גבי סדן עץ עבה התקוע בקרקע.