Luaḥ erets Yiśraʾel · 1906-01-01 · שנת התרס״ז - שנה שתיים עשרה - 1906 · p. Seite 28

לוח ארק ישראל 28 לאיפים. יבא הנחתום ומשרתיו אל בעל הבית, והגישו להם תקרבח יין וממתקים וחשבו אתו, והעדיפו לו על שכרו בתורת "בקשיש" איש איש לפי כבודו ובבור ביתי, ונם למשרתיו מעניקים!) מתנות, ופיסקים עטו מהדש. והנחתומים הערבים, אינם מסתפקים במה שאופים לבעלי בתים, כי עקר מלאכתם היא לאפות פת ולחם על חשבון עצמם, ולמכרם בשוק אם על ידי סטונים, לאמר: על ידי חנונים מוכרי פת, אי על ידי רוכלי פת, המחזירים ברחיבות העיר בטבלות מלזבזית טעונות כברות ובעבות על ראשם, וקיראים בלי. הרף: לחם! לחם חם! כעבות!. והכבדות עשיים קמח בלתי מנפה, והבעכית קמח מנפה, והכבדות קטנים ונמוכים וחלוק' פנים, והכעביה עשויות כטבעית וזרעונץ שמשמים זרויים על פניהן, והבברות והבעבות מח־ר ארך להם, מהם בשעור עשר פרוטות או חמשה סנטים, ומהם בני שעור כפיל, אך גם בכפילים אין באחד מהם כדי שביעה. והכעכית אינן עשויות לכתחלה לשם סעידה קבועה, אלא ללגימה, 1) לכל נחתום יש מספר משרתים קכ״וים, ורבם ילדים ההולכים לשאל ראשונה את הלקוחות מתי יכינו את עסתם לאפיה, ובשעה מיעדה יבואו להוליכה אל הפורני,;ושבו והביאו אותה אחרי האפיה.