Luaḥ erets Yiśraʾel · 1906-01-01 · שנת התרס״ז - שנה שתיים עשרה - 1906 · p. Seite 26

לוה ארק ישראל 26 ד תגים יו קיצים ישובים וקסמי עין, ויל דבר המעלה שלהבת, ומדליקים אותם עד שיוםק התמיר, ואז גורבים א־תי, ומגיחים את הגחלים הבפושים בזבל יבש מסביב. לו מבהיק, למען לא יצטגן. הפת האפויה בתגור הבגיתה בעגה דקה עגולה ישט־חה. ידי בעלת הבית תעשיגה אותה בטפחה את הבצק בין בפיה, עד שישיג את תבניתו, ואז היא ממהרת להדביק את פתה בקיר התגוד, ובכה היא הולכת וטופחת, הולכת ומדבקת, והפת שגאפה תחלה היא רודה תחלה. והרצפה איגה מיעדת אלא לבשול, יהיה אחרי בלות האפיה ישימו עליה את הקדרות המלאות בשר וארז ובל ביו״ב, ויכסו את פי התגור מלמעלה, יהן הולכות ומתבשלות. ואולם בשעת הדחק. משמשת הרצפה גם לאפיד, ששוטחים על גבה את את העגה הנעשה במהירות והיא נאפה, ולעגה בזאת יאמר "עגת רצפים". V T והתנור הזה שבכפרים, מצוי דבל אחר בביתו, וגם במ״שבת ארטוף אשי־ לאחיגו הבולגרים המצטינים באיפן חייהם הפשיטים, ראיתיהו׳ וגות־הבית היא המנצחת על האפיה. משא״ב מנהג העירונים, כי נשותיהם רק את העפה תביננה, ומעשה האפיר, המסרגה לבעלי' הפירנים או להנחתומים, וגם בעלי הבתים העשירים*