Luaḥ erets Yiśraʾel · 1906-01-01 · שנת התרס״ז - שנה שתיים עשרה - 1906 · p. Seite 23

ארץ ישראל היום ולפנים 23 שהערבון מבטיח את האדם המחיב לפרע את הונו, ובגלל זה המשכון צריך שיהיה בו .ברי סבים החוב, משא״ב בערבון שאפלו אם מצד עצמו אין לו ערך, אלא יקר היא לבעליו, הרי נבר יש בו די לנוף את אח בעליו שיפדוהו. ובבחינה זו גם דמי "תחלת פרעיך יש להם מושג "הערבות" שהם "ערבים" בעד נעליהם שלא יתחרטו על חמקת, ב״א ישלימו את מחירו ויקחוהו. והמלה הזאת שרשה בשפת כנען, וממנה לקחוה היונים, ותהי ירושה לבני מרשליה. אשר נהפכה בפיהם למלת rhes־״!, ותפוץ בתמונה זו על פני בל ארץ צרפת. מרבית עסקי הסמאסרה הם ב״שוק היהודים" עם חניני אחינו האשכנזים, העולים מארצות הצפון, וביתר עם נ׳שי אחינו אלה העוסקות בחנונות. כי הספרדים והאשכנזים אזרחי הארץ, יודעים את השפה הערבית על בוריה, אשר לא כן הראשונים, אשר לא בנקל יסגלו להם את השפה הזאת בכל היותה אחות נאמנה אל העברית. ואם גם ישנם ביניהם מתי מספר היודעים לפטפט מלים אחרית בשפה זו׳ נבל זאת מבטאם קשה וכבד, ואינו עשוי בלל למשך אליו את לב הפלח אשר למענו צריבה חריצות מ:חדה, ולשון מהירה וחלקה, ילבן הם צריכים -כמובן- אל אותו הסרסור המכנה בפי