Luaḥ erets Yiśraʾel · 1905-01-01 · שנת התרס״ו - שנה אחד עשרה - 1905 · p. Seite 140

פעמים מכדירגו, התחשבי, כי כל אלה נכראי אך כשגגה, אי יצא־ מידי אמן־עור אשר אין בבח־ לשפר את מעשיו >׳ התאמיגי כי בשביל איזה ,קאפריד של הטבע סבלו, סיבלים ויסכלו רכיא רככית "מיליררים" יצירים?׳ לא י. זה אי אפשר! כל חישיג־ מרגישים, כי יש איד הרמגיא כין כל מדרגית הכריאה, אין כל ספק, כי ׳בתיך היצירה יש איזה סיר שסופי להגלית ואז גכין הכל,- הרז הזה יתגלה אך כמקום ששם גנלה סיר היית היוצר ומיכגי היושר והצדק, שמה... - הה! מריע י*א למר־גי דרך אמינה! הגגי מקנאה כך, קמחי, ליא כמיך ידעתי להאמין. כרכרה התנפלה על הספסל: ,שב אל יד־:" קראה כמשיכה א־תו אליה, אך כאית־ רגע הדפתי: "אל תגע כי פן אטמיאך, מרום הגך ממגי, קיסמיפליט הנך יככ״ז אהבה רכה הנך איהב את עמך יעזה היא מאהבתי אליי.., קמחי הכיט על שערות בליריתה הסמירית הנעית לאיר הירח יגראים כמחטים מזהכים, על פגיה הקטגיגים 'היפים אשר חותם אצילית טבוע אליהם ועל כרק עיגיה, ותהי בעיניי ככרוב, מבריכים כאלה -חשב בלבבו- תקים חוזה בדבורה אשת לפידות ובמעט שאמר לגלית לה מחשבתו עליה אך שפתיה העבית והאדימית עצרהי: אך תחת התמרים אמר אל נפשי תוכל להתהלך