Luaḥ erets Yiśraʾel · 1905-01-01 · שנת התרס״ו - שנה אחד עשרה - 1905 · p. Seite 139

139 חוזה בהק' ז מאשר יחי חייו הטבעיים, אפם' בי אינני מרגשת שום חבה לארץ ישראל ויש אשר אמאן כי עמני ילך אל הישמץ ויתישב בתוך אזיה הפראית, עתה שמעתי ממך אחרת, לפי דבריך מצוינה הארץ אף ביפיה, עתה נזכרתי פי בזאת שמעת־ כבר מאחד מרירי אחרי שובו מארץ ישראל אך לא אדע מריע לא שמתי אז את לבי לדבריו, אולי נרמה זאת ילדותי, בי לפני חמש שנים היה הדבר. - קמחי, ומה בעיניך התבל? - אינך משיב לי, ׳אני אגידה לך: התבל שגגה נדידה המביאה אסון עולמי. - מריע? - המות מקיפנו, החלשים נטרפים מהחזקים. בל אוכלי עמנו לא יאשמו, -שגית, מאניא, התבל הנה מכלל ייפי ינבראה בטנה, בשביל אושר כל היצירים. איך תאמר כזאת? הלא כל הברואים סובלים, הסוג האחד בולע את השני ואותו השלישי ואף הוא לברות לשני המות והכליון. -שורי נא, מאניא, והביטי אל הכבבים האלה׳ אמנם פה אינם מזהירים כמו בארצנו, אבל גם בזה הנם יפים מאד והמה הלא עולמית, הגדלים רבבות