Luaḥ erets Yiśraʾel · 1905-01-01 · שנת התרס״ו - שנה אחד עשרה - 1905 · p. Seite 114

ליה ארץ־ישראל 114 דבר מעילם על רעייני בבינה בדי למשך את איש שיחתי אחריו, אך אם במדיין השיחה נגעו במשאת נפשי ממילא יתחמם לבבי וידבר בבל בחי וגם בעת אשר יבא בתוך עדה יהעלה על רעייני בי היא לא עד מקומה: ובי האנשים •האלה ובל ישראל נמצאים בגילה אז ירגיש," בי התלקחה אש בלבבי יבבחה יעלה על הבמה. מאמריו נבתבו גם בן באיפן בזה: מעולם לא יבל לערך שלש שירית במחשבה מיוחדה לזה, אך מדי יקרא איזה דבר על מצב עמו יתלהב לבבו ואז היא מיציא את הימי על הניר, לבן לא היה הילך גם הפעם לבית אליטב אלי היה במצבו הנירמלי אך חיים היה באיש בלי חפץ ורצין ונגרר אחרי צלפחד, אשר כבד, מאד בער מדיתיי המציינות, אולם ימיי רבי׳ אחרי בןנחם הרבה על הצער הזה שגרם, במשך הזמן, מכאבים רבים לו ילאחדים מחבריי. אחרי שעברה כשעה בשיחית הרגילות ישב צלפחד עם אליטב על טבלת השח. בעלת הבית עסקה בהבנת הטהע וקמחי התבונן אל דמית אליטיב אל קימתי הביננית, אל נייתי השמנה, אל לחייו המלאות והלבנית, להצחיק השחצני המתיה על פניי ולעיניו המפיקים מבט בליל מאיזו מתיקות ומרירות וירגיש בלבבו רישם רע. נגד זה עשתה עליו הגברת אליטיב רישם סיב, איזה חן מתיה על פניה הבלתי T