Luaḥ erets Yiśraʾel · 1905-01-01 · שנת התרס״ו - שנה אחד עשרה - 1905 · p. Seite 112

112 ליה ארץ־ישראל והדרה מחברתה הרעננה. האלין בשלכתי הדר היא בעצבונו המייחד במי בצמרתי הירקה. האדם ההר בתלתלי שיבתו במו במחלפית בחרותו, צריך רק להבין יי ל ה ר נ י ש את ייפ־ היצירה בכל מראיתיה יחזיוגיתיה השינים,-- ביים הששי של השביע שבי חל תשעה באב נמצא קמחי במצב ירידת הנשמה, עצבין נורא אחזיהו בשי בו מבית הנתיבות בהפרה מבילין אשר נסע לגמר חק למודו, בדד באין מטרה תעה קמחי בשדרות גן הצבור עד בי נלאה ויתנפל על אחד הספסלים ויכונן מבטו על הים בתחילה בשממין: הן הים מ* שיחור המה ימה נבדלים המה גליו לעומת הגלים הבחילים המנשקים את ביפי־ארצו, אך מעט מעט החל למצא בי גם חן האילות האלה גדיל מאד ובי גם איתם יצר הייצר הגדיל בצלם הייפי; האדם עם היצירים, יהיו מה שיהיו רעים אי טיבים, נצחיים או נפסדים אבל הייפי שבהיצירה, לעילם יחיה! -קמחי! קמחי! - קרא קול אדיר אשר נשמע מעט מהנחירים, היא הביט סביבו ולא מצא את קוראי, אך אחרי רגעים אחדים ראה מעיל מפרכס ער בתפים ימקל נעוץ מתחת כנפו הימיני הילבים ומתקרבים אליו ואחרי בן הכיר גם פני בעליהם. T