Luaḥ erets Yiśraʾel · 1905-01-01 · שנת התרס״ו - שנה אחד עשרה - 1905 · p. Seite 110

110 ליה ארק־ישראל העול הנירא העשק יהמשיסה הנעשה לעם גדיל לעיני השמש, לאיר", העם אשי גלה לבני־איש את היוצר יאה אהבתי ליצירי,. להעם אשר גם בהייתו בין הסדן והפטיש הנהו למופת בחמלתי על הבריאים, ברדיפתי אחרי מעשי הצדקה והחסד, ברגשי הצדק והיושר הקביעים עמק בלבי. - עמי - התבל מחויבים לשחרר את העם הנפלא הזה מעולו, להשיבו אל גודד למען ישאף אייר ארצי ילמען ישוב 'יחיה בצל תמריי יישמע המית I גלי ימיי ונהריו אז תשיב הרוח הבבירה לפעמו בבימי עילם אז יעצר ריח להטיף מרי ולשלח אירי לא רק לאדם, כ״א לכל יצירי תבל היא יזרז היא יקרב את דבר התפתרדת היצורים עד בי בקריב יגור זאב עם כבש, קמחי ראה את מטרתי ומיבנה ב״ב ברובים י א ח ו ז י ם י ח ד ער¬ בי לא חדל מלחשב, בי הבל מחייבים לבא לידי הברה זו אך חבל על ביי רק בבה "מירשת־אבית" היא מבין בל זאת יבעתית הללי הרגש לבד אינני מספיק כלל. בדורנו - נחיין להעמיד גם את האמת על שטה מדעית אילם העבידה הבבירה הזאת, יעשה הענק אשר יעמד בראש התנועה: זאת צריך לעשית אליעם אם בי גם. לו הסר הרבה לאיתה הצירה הענקית שהיתה מציירה בתחילה במוחו של קמחי. הדעה הקביעה בלב קמחי נעברה לפעמים. I ■!