Luaḥ erets Yiśraʾel · 1905-01-01 · שנת התרס״ו - שנה אחד עשרה - 1905 · p. Seite 109

109 חוזה ב ה ק י ץ «I I עליה וירידה. איפיי המוזר של קמחי הצטין באחדו יקרבו אה ההפכים: הקצוית התאחדי בקרבי ייהיו לשמה אחת שאין בה שים פרוד אי ספק יעל פיה התנהג עילמי הפנימי ממנהיגי האחד שאך חפץ אחד היה לו: להגיע אל הממרה בהקדם האפשרי. - הרוח יכיל להכות בגלי התשוקות והתאוות באית נפש,, אך אחת מהנה לא תתפרץ אס התפרציתה תעצר אף על יגע אחד את ההליכה להממרד-הרשוה להאהבה־ העצמית לדאג אך לגייתה אך היא מתחיבת בנפשה טאיתי רגע שנועזה לחפץ דבר שיבול לגרם אף העבוב הייתר קל בההליכה אל המטרה. האנשים הקריבים אליי, דמתאוים כמידו לאיתה ממרה, יביל־ם להיית טונים אי רעים, נלוזים או ישרים, כסילים אי נבינים, **היקים אי חפשים; בל התב־ניות האלה הנן בעיניו כדבר טפל, אך העקר אשר הוא דורש שיחפצי בבל לבבם להתקרב אל המטרה ששמה "תהית ישראל" ומיבנה אישר התבל ו י צ י ר י ה. אמנם עתה לא יבינו רוב בני האדם את הקשר והיחס שבין המטרה למובנה, אך זאת צריכה להיות עבירת חליצי־התחיה לברר: בי אושר התבל מתעכב ע״י J