Luaḥ erets Yiśraʾel · 1905-01-01 · שנת התרס״ו - שנה אחד עשרה - 1905 · p. Seite 99

ה ק י ץ 99 ה יזה ב עתה בפעמין לאית בי היא צלצל (למדנותו". נשארו איש על מקומו הקרואים האספה, יאף איש לא כבה את אשר כידו; הטהע פפ־־סי נדי להראית-למי שצרין־-שאין זי אספה, היושב ראש הציג את האירח הארצי־ישראלי, את קמחי, נאמרו ני אינני חלילה ירישלמי שעלה למען למ־ת שמה ני אם חלוק שחפצו לחיות ילהחיית.- צלצול חזק הפריעו! "הצלציל חזק מאד" אמר אחד הנאספים •פניו הלגיגי מעט. אין דבר השיב לו אמוק-אשר הסתיר במהרה את הנידות והעט עופרת שהיו מינחים לפניו-אין דבר אני בידידות גדולה עם שיטר הרבע ינם עם שר המחלקה, ובכלל הלא נלכם יודעים כי נאספג־ לנבור הייס-ננוסיא של בעל הבית. "אכן נבורים אתם" קראה הגברת בילין כהתפרצה אל האילם בי היא היתד, המצלצלת. פני 4*מיץ חירו-אילי עוד יותר מאשר היו מתחורים מבקירו "ל הפיליציא. בחדר נעשה בלביל, קמחי יישב על כסא שבותליו מביסים בארג משלשת דפניו ויבט כהשתיממות על המבוכה, יחנה קול דק הרימה במקצת לקריאת תרננל צעיר מדבר אליו: בשפת המדינה "אדוני