Luaḥ erets Yiśraʾel · 1905-01-01 · שנת התרס״ו - שנה אחד עשרה - 1905 · p. Seite 92

לוח ארץ־ישראל 92 שאיתי הייעין לבוש שמלת אשה, אבל ד׳ הלא. יודע ורואה ער במה יקרע לב האשה על מצג עמה ועד במה הלב הזה מלא במיון ־דעת הרבה ייתר מלבות כל הגברים החובבים, אחת תעשה להם היא תניחם ללכת בדרבם עד בי יפלו. אז יכרע־ לפניה ברך, אז תקח היא את המעמסה על שכמה ואז ידע ישראל מה היא להם, אך לא לשם זה באה רק מראה ה״פסילים" -המה הסטודנטים שלצערה נמצא ביניהם נם בנה, שאינם אלא משרתי פרחי יבן־שמחה- הרעיש את עצביה. ועיקר מטרת ביאה היא: להודית להאדין קמחי בעד ריח החיים שהבנים בבל הפסילים רמתקרים ,חובבי אשדית" ילשאל את יום ומקום האספה אדות פועלי המושבות. אחרי שהשיב לה קמחי על שאלותיה היא מישיטה לי כרטיסה ואומרת, בי מקוה היא אשר יבקרה בביתה יבי מאד ינעם לה אם יבא מחר בדי שילבו יחדי אל האספה, היא לוחצת את ידו שולחת מבט בוז על בנה וחבריו וייצאת . ,מה עשית?" קורא הסטודענט צבי בספקו את כפיו הגדולות ופוסע פסיעות גסות ברגליו הארובות והכבדות ,מה עשית?" קורא היא עוד הפעם בהכניסי ראשו בין כתפיו ובהושיטו שתי ידיו מול בילין יבארל במו יקראם לעזרתו: ,אמרו לו להארצי־ישראלי 1 ,׳ ־זי