Luaḥ erets Yiśraʾel · 1905-01-01 · שנת התרס״ו - שנה אחד עשרה - 1905 · p. Seite 91

91 ח ■זה בהק'■ן ■מאד. היא ביפפת מעט את ראשה יאומרת: אכבדה! "בילין מנהלת בית בפר לבנות". קמהי עיר לא הספיק להגיש לה בסא- והיא שולחת מבט זעם על שני הצעירים: "האח! יש לי פה עד נאמן אשר "יעיד עלי״. ״אמא!- מתחיל בנה הבטידנט בילין לגמגם. אך סליו נחבאים מקול אמי, הגברת בילין. הקוראת בזעף: "חרל ממני! אחת אבקש ממך וילדיא לכל־ להשתמש עמדי בדיפלמטיה וטקסים, אדרבה ייטמע גא מר קמח• וישפט. אמנם אדוני עודנו חדש פה-היא איטית בפנותה אל קמחי-אבל ביל זאת •שאל נא את המסובים, שלצערי גם בני בתיכם, ישאל נא איתם תפארת חיבבי אשרות בעיני הבריות, יגידו נא אלה המלקקים את ידי פרחי הפרא, העובדים את הבעל את היוקטר בן־שמחה, יגידו נא לו עובדי האלילים האלה: מה המה עושים ימה עשו מתחלת ימי התנועה ועד עתה? חכך מחיים עם? הב דרך בזי בונים ארץ? סליחה אדוני! אל נא תפריעו את דברי לא אתכם אתובחה כי אם מעט מדרככם הנני מתארת לפני האדון קמחי, אדרבה יראה וישפט" ובלשון מדברת גדולות וצחות היא מינה על אצבעותיה את חטאות חובבי אשדית, התרשלותם, ורפיונם שבאו להם מסבת גאותם, מפני שאונם לקחת עצה מזקגים וטובים מהם, רק בשביל