Luaḥ erets Yiśraʾel · 1905-01-01 · שנת התרס״ו - שנה אחד עשרה - 1905 · p. Seite 89

89 חוזה בהקי,ן א" אליעם בנלימה״המינית במנהגיו יתניעיתיי הגסות של פרחי - שגם איתן לא אהב מאשר לראותי מעולף בתנא אצילות־ת,- "ובי אפשר להיות בך בשעה שהעם והאר•; נמצאים במצב בזה?״ חישב קמחי. עוד איזה חסרון הרגיש בי אשר לא ידע לכנה, אך את מהותי הבין: חסרון החפץ להשתרר. "מצאתי את התמיגה אשר בקשתי -חשב קמחי- אך לא בהמסגרת הדרושה". למרות המגרעות האמירית נדבקה נפש קמחי באליעם על שבלי הבהיר ואופיו הישרי-קמחי הבין, בי את איש רם באליעם אי-אפשר להביר נמשך איזה שבעית, ובכלל אין יבולים לדעת איתי בל זמן לעוסקים בדברים עיונים לבד; לגבר במיתי צריך להתבינן בעשותי מעשה נבבד, בהניע קמחי למחשבה זי נפל לבי מאד, היא, קמחי, לא יכל להבין ובשביל זה מאן לסלח לאליעם, אה עין "התחבאותי אל הבלים". בפשע נירא היתד, בעיני ישיבת אליעם בתא משביתי בעת עבירה לאימית כזאת. א'ך אפשר לכנות זאת? "עניה יתירה" או "חסרון רגש" "קפיאת הלב" אי אילי איזו סבה נעלמה איננה מנחת לו לעבד. כן השתומם קמחי על כי איש יאליעם הביתב כסגנון נפלא - זאת נוכח מאיזה כתבים שהראה לי אליעם - אינני בותב מאימה בעד עמי בעת ביאת,—באחד ממכתבי קמחי ל התם כתב לרעהו