Luaḥ erets Yiśraʾel · 1905-01-01 · שנת התרס״ו - שנה אחד עשרה - 1905 · p. Seite 66

ליח ארץ־ישראל «6 על בי בשבילים אבדה אימתני את מישיעה היחידי"- ובגמרו דבריי קדה לפניהם ויצא. העובדה הזאת והחמות לה הראי למו, בי לשיא יבקשו מבקשם בקבוץ קטן כזה ויחליטו, בי על קמחי לשוב לארץ מיקדתי ובה :שב עד כי ימצא את האיש. בין החובבים. בחדר שרהיטי אילם וחדר־בתיבה מעורבים בי ישבי שני אנשים ונדברו, האחד הוא אריה פרחי, בעל המעון, איש בבן ארבעים וחמש שנה, שערית ראשי יזקנו הגדיל אדימים מאד, עיניו הגדולית יהאמיצית מביטית בזעף, שרטיטי פניי גסים והמה עם גבותיו הסמריות ניתגים לו דמית "ליחס*. גם בשבתי נכר שהיא קצר קומה וכי מבנה גויתי איתן. את ראש רעהו המצוין בחטיבתי, תבסינה שערות שחירית המצינית ייתר את לבנת מצחי הרחב והאופקי. זקן קטן ממראה הערמון מסיב א־« לחייו הרזים והחבלילים, עיגיו כחילות ובל רשמי פניי מפיקים רך מעירב עם עצמה ואנרגיא). היושבים התעמקו בש־חתם ולא שמעי צעדי האיש שבא אל החדר.