Luaḥ erets Yiśraʾel · 1905-01-01 · שנת התרס״ו - שנה אחד עשרה - 1905 · p. Seite 65

65 ח י ז ה בהקיץ בין ה»נ י ל י " י ם ויתר החליצים ופעמים אחדות בבר נרמה להם, בי קריבים הם אל מטרתם, אולם בהתקרבם אל האי," ההיא יבהתבוננם בי בראיי מצאי, בי אמנם גייל היא אבל לא באותה המרה הדרושה, ־העטרה שהמה חפצים לעטרי איננה הלמתן. אף גם זאת קרה להם, בי אחד מצעירי החלוצים שהתחנך בארצו כישיבה ואחרי כן בגימנזיא, בעד בשרונות ט־בים אך מתגשא יאיהב ל ה ת ראות בא אל שני הרעים הגזברים לביש בנדי־בקור ואחרי ישהתיצב לפניהם באלו היה איש חדש שהמה אינם מכירים אותי אמר להם: "יודע הנני, בי מבקשים אתם איש מורם מעם הראיי לעמד בראש תנועתנו, הנני מתכבד לאמר לבם: ב י אנכי האיש. עליבם לתמך אותי באלף פרנק בדי 'עאכע לאירופא להשתלם במדעים ואז בטחו בי, כי אשיכ אליכם מיכן בל צרכי". קמחי ואלדד הביטו איש על רעהי בעינים בוחנות בשואלים זה את זה: "האתה או אני גלה לו סודנו?" ולצעיר השיבו, בי קצרה ידם ®למלאות חפצי. "אם בן —קרא העלם בתניעה שאקטיר מומחה יכל להתנאות בו- אחת משתי אלה אעשה לבם: אי אשיג בעצמי הסכום הדרוש לי, או אמית את עצמי, כאיפן הראשין יהיה ענשבם בי לא יהיה לבם חלק כגאון ישראל, ובאיפן השני -תמותי ממיסר בליות