Luaḥ erets Yiśraʾel · 1905-01-01 · שנת התרס״ו - שנה אחד עשרה - 1905 · p. Seite 67

67 חוזה בהקיץ ,שבתא טבא! שבתא טבא!" קרא הנכנס בקול ויושט ידו לפרחי אשר קם לכבודו. "א־א־א־כב־בדה להציגכם מ־מר בארל מפה, ומ־מר קם־מחי מיפי״-אמר פרחי שהיה קצת בבד- פה בדברי מבטאים קצרים. ״מי? מי? קמחי מיפו?-שאל בארל, יבטרם הספיקו לענית לו התנפל על קמחי יינשקהו בנשיקות חמות• קמחי נרעש מעט מהפנישה המוזרה הזאת אך בכ״ז התבונן אל נושקו וירא כי הוא בבן שלשים, במעט גבה הקומה, שערותיו ארמנית ומסלסלית תלתלים קטנים, פניו לבנים ויפים, זקנו עשוי, מבט עיניי מפיק רך עליצות ואהבה,-גזלנים! השמעתם? רק אדם קשה ,בפרחי קר כלטאי־בשר יכיל להניד בשפה קרה "קמחי מיפו" הוי אדוני פרחי, הלא זה קמחנו מיפי מארי; הירתינו". ובדברו נשק עוד הפעם את קמחי שהשיב לו נשיקות כי כבר הספיק ברל ללבבו, ביחיד משבהי אליו מבטאי הוואליני שיצא מפיי, באלו נמצאה לשיני בין שפתיי, אף בל תנועותיי העידי עליי ני היא איש חי ינלבב, "ומ־םה ה־ה־היוד צריך לעשות?" שאל פרחי כמי בתלונה. ,חה-חה-חה-צחק ברל במלא פיי׳ יישנה