Luaḥ erets Yiśraʾel · 1905-01-01 · שנת התרס״ו - שנה אחד עשרה - 1905 · p. Seite 62

«2 r לוה אר׳ן־ישראל מרגיש בבל נפשי בי אך אמת ידבר הקיל הזה, עוד לא שקטה אז בקרבו המלחמה הזאת יעליו היה לפתר שאלה חשיבה בחייי והניגעת הרבה למטרתו: מורי | מיעי; לו לבנם לנומנזיה: ״עתה אחרי שאביך אינני,. i נפלי האסורים מעל ידך, ,,לך קנה השכלה בבית ספר׳; והקול הפנימי אומר לו: חלילה לך לעשות הדבר אשר כל בך התנגד לי אבא: העם לא יאמין בחניך ■ד,"שקולם", "קנה לך דעת ותבינה באית נפשך -היה תמיר איטר לו אביו- אך אל תלך למקים ששם בזים ליקהת אם •מביטים על לאימיותך בעל דבר שעבר עליי כלח.-בין בה החיים עושים את שלהם, המה דורשים תפקידם תובעים תביעותיהם ובשטפם נשאי את קמחי הרחק מעיר מולדתי ויעשר שנה עוברות עליו בלמודים וטרדות שונית וכל אלה מטשטשית את הרושם החזק אשר עשתה עלי* צךאת אביו יהוא נעשה לאחר הצעירים הרגילים ש ל דירו. אך פתאם יד שלוחה בעטי, היא רואה בעיניו, ש ־ מ ע ב א ז נ י י את אשר קרא בדברי ימי הכינים. אז שנית יתיצב לפניי המראה י של פטירת אביי, שמע ישמע צואתו, זכר יזנר בל הפרטים | ואמינתי בהם הילכת ימתנברת, השפק במעט לא ירניזהי, ן תעודתו ברירה בעיניי אז ינתק בל מוסרותיי בגולה,; ובא יבא אל ארי; ישראל שטמתה, תדכאהו, צרית עמו!