Luaḥ erets Yiśraʾel · 1905-01-01 · שנת התרס״ו - שנה אחד עשרה - 1905 · p. Seite 63

חוזה י ה ק י ׳ן 63 לא תתננה לי מרגע, וככל אשר יתגברי משיתיר אלה, כן תתחזק בו אמונתו: כ, באה עת לחננה; הוא נא ירושלמה. כחירש רק ככל פניתיה, היא חיזר, כה מחזית קדימים. דברי הנביאים מצלצלים באזניי, ובבל פעם אשר יעבר על פני "מגרל דור" יתעורר יקרבו החפ׳ן לקפץ עליו ולהשמיע מראשי: כי עם ישראל חי, כי עיד מעט יקבצו נקבציי, וירושלם תהיה. לצפירת תפארה; אילם היא מתגבר על תשוקת* זאת יאמר יאמר לנפשי: חדלי, לא זי הדרך, עליך להקים את השביעה שנשבעת לאביך בדייק: לעבר כמוהו בשובה ונחת, היא מתאמץ למלאית חיבתי, היא עיבד עבידת הישיב בלי לאית והפינה, אך נפשי ביערת, לא תמצא מניח, כל מעשיי ימעשי כל העיסקים בעבירת התחיה קטנים יפעיטים בעיניו, היא שואף לעבודה גדילה מזו, לפעילה שעל ירה ימצא עמו מניח כארץ אבותיו. סוף סיף הוא בא לידי הכרה, כי יחש ׳אבית לבדי אינני מספיק, כשרוניתיו הבינינים אינם מתאימים למטרתו הגבוהה הדירשת ענק אשר ירים ייגבה מכל העם, אדם נעלה יכביר שבי יתאחדו כל הכשרוני־ המעלית יד,מדות הנחוצים לנושא דגל התחיה. ילב־ הגדיל אשר יכאב על שבר עטו יהיה מלא עיז יאיטץ, היא יקח בידו את דנל החחיה מידי הננסים, היא