Luaḥ erets Yiśraʾel · 1905-01-01 · שנת התרס״ו - שנה אחד עשרה - 1905 · p. Seite 59

59 חוזה בהקיץ ׳הכפור שעל השמשיות• קריכי ומיודעי אניי מחזיקים נריח בידיהם לאורם מתחרה עם האור הכהה יהעצב "של "בין השמשות". הנה גגש אל מטת אביו ומגיש לי אה "מנרת החנוכה". ידי האב קרות בשועת נר ה״שמשץ שהוא מחזיק בו, •מתאמצות להדליק את הפחלית המטבלות בשמן, עיני אבא הבתולית עידן מאירות באירן המצוין, נדמה לו, בי הנה תבחננה איתי! אם ייבל גוו הרך לשאת את המשא אשר חפץ להעמיס עליי-אבא מתאמץ להשען על הכר יאומר יי : "מאיר-הנך-מגזע ישי גם-מצדי--גם-מצד-אמך- השבעה-בי-כל-ימיך־־תע-בד-לטובת-ארץ-יש-ראל- כאשר-עבד-נו-אני-ואמתי". הוא נדהם יאינני מבין j אז כלל את דברי אביי אך ממלא חפצי ינשבע. פני י האב מאירות, ימינו הרועדת דולקת את ה״ניות" ושפתיו ליחשות... ואחרי כן דממה נוראה-נשיקה ימיתה. נדמה 1 לו כי גם עתה ירגיש על מצחי את הנשיקה האחרונה ד׳היא. אף זכר יזבר כי כשבועים אחרי פטירת אביו היה כמבלבל, אחרי כן החלו רעיונות שוגים ליגעהו. רגע . נדמה לו, כי מחויב הוא לעמד בחצר בית הכנסת 1 ילקיא ,מי לד׳ אלי", במשנהו חשב, בי עליו לשבת :?ל מקום ה״גאוך לשקר בתורה כמוהו ולהגיע למדרגתו 1 *מ יעשה נפלאות ויגאל את עמו. בשלישי החליט