Luaḥ erets Yiśraʾel · 1905-01-01 · שנת התרס״ו - שנה אחד עשרה - 1905 · p. Seite 58

נם ברצינות, אך מאיר קמחי עזב את בני משפחתו ועירו במבחר ימי עלימיו ובבואי בין אנשים זרים מאן! לדבר על יהש־מולדתי מטעמים אשר לא נתבררי בראיי ■ גם לי, יבשמרו את הדבר זמן רב בלבבד נחשב מעט; מעט בעיניי בסיד במוס יכבל אשר היסיף להסתירו: בלובי בן התגדלה קדישתו בעיניי ונעשה לי ברז קריש! שאסיר לחללו בבטיי שפתים יאף לחשב עליו לא יתכן) במקום רואים, פן חלילה ירא־ איזה רשומים על פניו ייגלי מצפוניו, ובין בה העיק לי הסיד מאד, לא רק בשביל האמונה שנשרשה בלבב; בי אסור לי לגדיתי, כי אם נם מפני שהעמידו במצב בזה בי כל מעשיו לטיבת הכלל והישוב נדמו לו באפס.-לעתים רהוקיח התננב שפק בלבבו יילחש ל; בי אביו דבר בחים מחלתו, אז נפלה אבן מעמסה מלב מאיר, אם כן איננו אלא אדם מישראל העושה חובתו לפי בהו הדל ואן לשוא יענה ארז נפש; חנם יצטער בצערן של ישראל יותר מהמרה, אילם מחשבותיו אלה נבעתו מפני המראת! שהתיצב תמיד אחרי המחשבות הנזכרות לפני עיניו!: הוא עודנו נער כבן חמש עשרה שנה, ונמצא בחדר ארוך וצר המשוח בששר־ירק, ארונות מלאים ספרית־ עבים מכסים את רוב הכתלים, החלון הפונה אל רחוג היהודים מכסה בוילון דק, מתחתיו יראו ציורי אילנות