Luaḥ erets Yiśraʾel · 1904-01-01 · שנת התרס״ה - שנה עשירית - 1904 · p. Seite 153

153 אוייא דאר׳ן ישיא, כדברי תירי■ <נדבות כ״ח ע״א. ע־רונין כ״ח עיני. התורה נבכדה בעיניו מהתפלי, ופעם אחת כאשר ישב תלמידו ר׳ ירמיה לפניי, ותגיע עת התפלה, וימהר ד ירמיה לקום להתפלל ויתלועץ בו ריז ויאמר ־• ׳-מסיר אזני משמיע תורה גם תפלתו תועבה־ ישבת י׳ ע׳יא1. ־ הוא בא כמשא ומתן של תורה כמעט עס כל חכמי דור בארץ ישראל, ורוב אמורא• א״י של הדורות האחרונים קבלו תירה מסיו■ ובאופן זה היה ר׳ ז לאחי מעמודי חתיך׳ שבית התלמוד הירושלמי נשען עליהם. המיוחד שבתלמידיו היה ר׳ ירמיה הבבלי, שעלה גם לא׳ י וששנאתו להפלפול י בבלי היתר. רבה מאד׳ והיה מלע־ג תמיד באיסן הלמוד יהוא׳ ויקרא את חכמי בבל בשם "בכלאי טפשאי־. הוא דבק בליז ויהי אחד משומעי לקחי הכריכים אחריו. ד״י היה מפקפק בשיעורץ של חכמים׳ ועל דא אפקוהו בכבל מבי מיר״־א יבנא בתר* כ־ג ע״ב>• ויאמר פעם אחת לשאול את ר־ז 5 יוקים לד,ו לרבנן בין שליש לפחות משליש?־ (ראש השנה "גע־אי ויקצוף עליו ריז ׳גם זה הארך אסים). ויאמר לו: •ייאי אמינא לך לא תיפוק נפשר בר מהלכתא? כל מרות חכט־ם כן הוא' ישסו. מהמענה הזר. נראה׳ כי לא בכל סיטי ד׳שקפיתיהם נשתוו הרב והתלמיד הזה. רוב עסקרביזירא היה בהלכה אר גש מדרשית האגדה לא מנע את נפשו,)׳ ויש מרז נחמדות מאד במיסר הנעים נ) הרה״ג ראה״ו הי״ו כיזב על ל״ז, שהיה »מדרש האגדה גנזה נעיניו נמאת׳> (דדו״ד ח״ג-עמיד 101). אילם די להניא שנים שלשה גרגרים מדרשיה ר״ז נאגד ה (נרכות הי ע׳א, מ■ ע״א, ירושלמי זרעים מאמרו : ני״ד יש לו סטרין יכי') למען היביז כ* לא היו דרשות האגדה ש: ואות נעיגיו. ועיד מצינו מחייה לדניי ראה״ו ממה שאמר ר״י לר״ז •לייז מר ליהני. א״ל: סלם לנאי ולא 20