Luaḥ erets Yiśraʾel · 1904-01-01 · שנת התרס״ה - שנה עשירית - 1904 · p. Seite 154

164 הרציף כה. נם התענין ר׳ז. טלבד ההלכה והאגדה׳ כידיעות של ׳חנטה אחרות. כאשר ניאה מהשאלות שהציע לסני רב יהודה בתורת החיים וחזיונותיהם י 6היזיאולוגיה > ישבת ע׳ז ע׳ב). וכן מהתסעלותו על חק אחד בתידת שמירות הבריאות ששפע מם־ רב יהודה טרם עזב את בבל לעלות לא" ישבת נדא ע־א> נוכל להוכח כי יקיו בעיניו גם החכמות האחרות מלבד חכמת התורה. ר״ז האריך ימים מאד, ויחי רוב ימיו בארץ ישראל במקום אשר עליו היה דברו תמיד י־אוירא דארץ ישראל מחכים" (ב*ב (קנ״ח ע־כ)׳ ושם מת׳ ויקבר בע-ר מבריא׳ ויססד לו הססדו ויאמר: -ארץ שנער הרה וילדה, ארץ צבי נדלה שעשועים. איי נא לה׳ אמרה רקת׳ כי אבדה כלי חמדתה ימיק כ״ה). שלמה בעימאן. יביליא• לימא מל מלסא דאגדסא. א״ל הבי אמר ר׳ יומון: «אי דכסיב והאדם ובו'" (העניה ז׳ ע״א). ואם היה דיז שונא האגדה, איך נקשהו ר׳ ירמיה לאמר דנר אגדה $ ואיך מלא הוא אס מפץ ר״י $ א«נ• בעין יעקב הגיישא אר״ז לר״י. אך ראשיס נראה, מגירתה הש״ת דילן יוסר נכונה; ושניה, אן. אם נקיים גירשה תע״י בידינו, ג«כ ראיה משס׳ שר״ן לא שנא את האגדה אמרי אשר בקש מר״י לאמי לפניו דברי אגדה. וכן נראה 3«p■ תענית סוף פ׳א שריז נמנה נין המבמים, שהיה להם עשק עם האגדה עיי״ש. זמה שתביא ראת״ו ראיה מהירושלמי מעשרות פ״ג ה״י, לעי דעתי אין משם סתירה להחלטתי, שריז היה בעל אגדה, כמו שאין סתירה מדר״י בן לוי, דלייט למאן דכתני אגדתא, אדרינ״ל נעל האגדה, יאשר נשגיל זה מפן ראק״ו להמליט, כ* שנו רינ״ל תיו. ואכ״מ להאריך. רוח ארץ ישראל