Luaḥ erets Yiśraʾel · 1904-01-01 · שנת התרס״ה - שנה עשירית - 1904 · p. Seite 152

לוח אר׳ן ישראל 59 נ זשמואל חפצו בו. וכמו ששנא -את הגדולה׳ כן שנא את המחנות׳ וגם מבית הנשיא לא היה מקבלן י חילין ט״ד ע״ב)" ורק כאשר הזמינהו הנשיא לאכל אתו• לחם היה הולך, כי אמר: "איתייקורי הוא דמתייקרי כי׳ ישם מ׳ה ע’א>. ומזה נראה׳ רי ניחר עם עניתו הרכה היתר, בי נם הכרת ערך עצמו, זאת הטיה היפה לאדם המעלה. כי שכיל הזהב היא כין הנאור, והשפלות.— את האנשים הנמלים ממנו כבר כבוד רב׳ כאשר העיד על עצמו בשאול אותו תלמידיו, מפני מר, האריך ימים ויאמר % "מימי לא צעדתי בפני טי שגדול ממני" (מגילה כיח ע״א). גם בכבוד חביריו היה נזהר מאד — לא שש בתקלת חברו ולא קרא לחברו בחניכתו *) (שם«, ולא רק עם חבריו התהלך באהבה ובכבוד. כי אם גם עם כל אדם אפילו עם אנשים רעים התהלך בחבה ורעות,כאשר יספר התלמוד •מדני בני בריוני דהוי בשיבבותיה דדז׳ *סנהדרין ל״ז ע״א). וכה היתד, דרשתו — »וירח את ריח בגדיו׳ אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו־ ישם). ומדת החמה לא היתר, נו כלל׳ כאשר העיד על עצמו לאמר: מימי לא הקפדתי בתוך ביתי׳ *מגילה כיח ע־א).— וכלוית חן לכל ממתיו התרומיות ההן, היתר, אהבת! הרכה לתורה ושקידתו {למודה. הוא לא בטל אף רגע ק מ מבלי למוד תורה. וגם כאשר היה לבו חלש ולא עצר כח לשבת כין כתלי בית הממש, היה יוצא ויושב ליד פתחם של חכמים גדולים׳ למען יראה את החכמים היוצאים ונכנסים אל בית המדרש ויקום מפניהם כדי שיקבל שכר, והיה נכנם עטהם 1) יתכן, כי בדבריו אלה רמז לתלונתו על חבריו, אסל לו* נמנעו מקרוא אותו בחניכחו "קטין תייק שקיה* וגם אוהביו היותר דבקים נו, במו ל׳ אנהו, לא נמנעו מזה.