Luaḥ erets Yiśraʾel · 1904-01-01 · שנת התרס״ה - שנה עשירית - 1904 · p. Seite 151

אוירא דארין ישיאל 1«ו יותר שאשר בכל דעיריו׳ ונם אחרי חכרו הגדור‘ הזה׳ זכרה ר רץ לתפלה בכל עת טצוא׳ באפרו: רי׳כ״א כל תלתין יוטי קא מחדר למודו קמיה דרי •וחנן" (חולין ם*ו ע"ב>׳ וכאשר נגה ר׳ אחא בר יעקב את רחכיא בשם "נקדן" (מדקדק, כסרטים) היה דדבר חזה רע בעיני ר זירא.־־ אולם למרות יל אלה גדול היה בעיניו כבוד טוריו הכבלים ונו התיטר. ולא־ מעם ושתים הוכיח החביריו בניי מערבא, כי חכמי כבל אנשים גדולים חם ולא נופלים מחכמי ארץ ישראל. כאשר־ מצא רז את ר' כניטין בי יסת אומר הלכה משמיה דר׳ יוחנן אמר לו: ״יישר! וכן תרנפא אריוך בבבל" (שנת נ״ג ע״א>. גם אמר לד אבהו: •חכים רבי לרב הינא אנשא רבא #" (ירושלמי ברכות). ויסכים עם ר׳ שמואיל כר נחמני. שלא להתיר נדוי חכם אחד שנדרו רב יהודה יטו״ק־ י׳ז ע־א). בחשבו שאין בכח חכמי ארץ ישראל להתיר נדוי שנדה רב יהודה׳ יען כי גדול היה מהם במעלה.— רבי ז־רא נקיא בארץ ישראל כשם "חסידא דבבל"(חולין קכ״ב ע״א)׳ כי אמנם חסיד היה בכל מעשיו ודרכיו׳ ובצדק זכה לשם הכביד הזה. ענותו היתה רבה מאד. כאשר נוכח ממאונר לקבל סמיכה ומינוי בארץ ישראל < > ייצם מאה תעניות שלא ימות ר׳ אלעזר בימיו׳ ולא יפיל משא בית המדרש עליו׳ בהיותו ראש הישיבה (בבא מציעא ס״ה ע׳א) וימים רכים השתמע מהכבוד הגדול הזה׳ אשר גם אנשים גדולים וצדיקים כרב. ,) לא אוכל הנץ מה הכריס או! הרה״ח לאה׳יו לשער כי אחא הקנית שלא מנו את ל״ז סיחה קומתו הקמנה וסקרון הדר חצוני (דדו״ד ח״ג ע׳ 101), נעת שהוא נעצמו מעיד( שם), שר“* •מרונ ענותו היה ממאן פעם אחר פעם מלקנל המנוי".