Luaḥ erets Yiśraʾel · 1904-01-01 · שנת התרס״ה - שנה עשירית - 1904 · p. Seite 150

הוא מהשיר מאד י). התכונה הזאת לא סרה סמנו * *י׳ למרות ■עזבו את דרך הפלפיל והחריפות. איפר בהם הצפק לפנימ בשבתו כבכל•«. כאשד טעם מתודת חכם• אי• אורו עיניו׳ או נאמר בסגנונו: אוירא דאר׳ן ישראל החכים אותו. והרבה שאלות שהיו ספקות בידי נעשו לו בודאות׳ ו;םעם נפעם שלח מאיי ־דינים והלכות שנתחדשו ל1(ריהכיע*ב> וכן אמר לאהבה בנו: •יפוק תני לרו התקינו. שלא יהא טקבלין עדות החדש ומי* <שם לי ע״ב>. ומסננון דבריו נראה. כי נעלה בעיניו תורת בני םערכא על תורת בבל. ביחוד יקדה בעיניו תורת ר •וחנן רבו׳ עד כי הזהיר את שומעי לקחו לאמי: "נקוט דרי חייא בי אבא בירך דדייק ונמיר שמעתא מפומיה דמרי שפיר (כיכות ל־נ ע״נ, ל״ח עב>. ובגלל זאת היתה נפשו קשורה בנפש רחב״א ‘) ייוסלמי זרעים.: »רני זירא ויקריב קמיה נוצינא, איורו לו תלמידיו: רני ז מפני יוה אתה מחמיר עלינו״ וכוי.— *) ייוסליוי סם: " נעץ קימי יי אמאי נר. זעירא : האיך הוה אניך כהו: f ענד כרננן דהתס (א״י) או כיננן דתמן (ננל) f •מיזיונרא דסמן דר״ז מחמיר וינון מחמיריף. — *) ידידי היה״ח ספ״רנ״י, בהעירו על דנרי המי גרנון, ■ חמחליט כי ר׳ וירא היה חריף, כותב חיל: "הרנ לא הערה אה «ומקור ממצא, ב* ר״ז. היה גם חריף, והוא כאין) הוריות" עכ״ל, חואז■ אתפלא ־על החכם םפ*ד •נ"*, סלא-היגיס בי ר״ז ppr> ־הוריו* הוא ר*ז השני מנרי סל יבא ן עיי״צז כל השיגיא ותוכת. ואמנם אימי* שמשם אץ ראיה על •חריפות ליז חראסון, נכ״ז. פלפוליי סנסאלו -בתלמוד •מל* מזכיסים לעיי, כי לא נפל מרבותיו קמלים נתריעוא בל עוד יסב בארצם.—