Luaḥ erets Yiśraʾel · 1904-01-01 · שנת התרס״ה - שנה עשירית - 1904 · p. Seite 149

H9 אוירא דארק ישראר ■אשר הביא אתו הטין שמיעות מרב ושמואל. מרב הונא ורב •*חידה. ר' יהודה נשיאה חמץ לסמנו׳ אך הוא מרזב ענותו ■השתמט ממני הכבוד הזה. ריח כר אבא. יי אמי ור־ אסי ביתו אתו■ ברית ידידות: ויהיו לי לדעים נאמנים׳ וביהוד היה קשור אליו כעבותות אהבה רבה ר־ אבהו, זה המומלא בדור ההוא כמדותיו התרומיות. וכידיעתי הדנה גם נחבטות אחרות׳ וכאשר •חלה ר״ז מעם אחת. נדר ר׳ אבהו לאמי: •אי מתמח קטינא חריק שקיה עבידנא יומא טבא לרבנן. אתמח -עביר סעודתא לנולד,ו רבנן• < ברבות מ*ו א'>. אחר• עלותו לא־־י ראה ר ז ויוכח׳ בי אופן למודו הבבלי לא יסבן בארץ הזאת■ שמעיני התירך׳ נובעים בה כלי שאון חמלמיל, ויען בי כל הרגל נעשה טבע. לכן צם יכעדות אגדה אחת• קי תעניות׳ שישכח את בל תורת נבל (כ״ס מיה ע־א) וחפצי אמנם הצליח בידו. ורק לעתים רחוקות היה מלמולי מנצנץ ועילה מבין דבריו. ויער עליו קצף ר׳ •עקב נר אידי חברוי שאמר עליו; -דמי האי מרבנן כדלא גמירי אינשי שטעתא* (חיל־ן ה׳ כ־> ועיד תבוני, אחת נכלית נשארה בו, כי היה מירא• ההוראה׳ וגם תלמידיו התאוננו באזניו על אשר כאמה כל המקרה הזה קרה נזמן ר' יהודה ישיאה השני הנקרא ג*ב במם •רבי• סתם, ואין כל תסירה לדברי ההימ׳# ועלינו רק לאתר את זמן מות ר׳ ־נתן בן עמרם ולאיים כי האריך ימים עד ר' יהודה גמיאה תשני. ימה שאמר ריז: ״וכשבאתי iib ר׳ חייא׳׳י כונתו אצל S סייא בר אבא, שיקרא פמה פעמים בשיא נשם ר' מייא סתס (שנה קי״ג ע*א ועוד בנבלי וירושלמי) כאשר כתב בצדק הת׳ ראהיי ג״י (דיר דויד ס״ג ע׳ 94).—