Luaḥ erets Yiśraʾel · 1904-01-01 · שנת התרס״ה - שנה עשירית - 1904 · p. Seite 111

111 הערבים בארץ ישראלי תוכל לעור אותה, המכה על יפה תוכל לעקם אותו וכי. ואם אם אחת עשתה בשגגה בהכותה את בנה על המפתן׳ וחיה אם נזכרה בתוך כדי מעשה מהסכנה הנשקפת לנגה היא קוראה את הקריאה "באסם אלף קול אללה הוא ואחד" לאמר אלף פעמים יהי נזכר שם י די הוא יחיד וכי,. בנפול ילד על המפתן׳ מה שיקרא לעתים קרובות, בהיות האבנים על הרב חלקות וחמשתן גבוה ובולט׳ אז תגדל מאד מבוכת האם׳ או האומנת ממהרת אל הילד בקריאות "שם ד," וכי. אם הילד נפצע שם׳ אז מעשנים את המקום שבו נפל. כאשר לפי השקפת הערבים כח הרוחות הרעות גדול ביותר בחשך׳ לכן לא יאחר הערבי מהזכיר את שם די טדי דרכו על מפתן בית אפל. לפי אמונת הערבים גם בתי המרחצאות הם משכן הרוחות הרעות ולכן מזכירים הם את שם ד׳ מדי הכניסם שטה ו). ומה שמתמיה ביותר הוא כי למרות ההרגל התמידי של הערבים להזכיר את שם די׳ בכל זאת יש מקומות שאסיר גמור הוא להם להזכיר בם את שם די. ולפי השקפת הערבים לא לבד שהאסור הזה איננו מתנגד לשטתם אלא שלפי באוריהם יש בו גם הגיון ישר. אסור הזכרת שם ד' נוהג ביחוד כמעינות הרפואה של חמי טבריה הידועים בהיותם טעינות טבעיים שיד אדם לא תשלט בהם. שם מכינות הרוחות הרעות בעצמן את המרחץ, בעוד אשר יתר המרחצאות יסודם במעשי ידי האנשים. ולכן לפי זה מובן מאליו כי לא צריך להזכיר שם את שם ד שיוכל להרגיז׳את הרוחות הרעות. כמובן אם יזכירו שם את שם ד׳ 1> ווה פמע הריך םר.אםוו ד.נחונ אצלנו לחזניו עם ד'ולקדם את ט׳ ׳*הוא ננונת ■עלים עלינם' בנית המוחץ נפונא נ;םרא וע׳ע המתרגם