Luaḥ erets Yiśraʾel · 1904-01-01 · שנת התרס״ה - שנה עשירית - 1904 · p. Seite 110

יוה ארץ ישיא׳ לא יתרשל מהיות נכח כעצמו כעת הנחת המפתן׳ והנהו מניח בתוך היסוד איזו מטבעת כסף ינחשת כסף!לא יקובל) אפילו אם היא סחותת ערך. אחרי כן ישחט «תרנגול לבן למען לזרק את דמו על המשקף ועל שתי המזוזות בהאמינו כי ע״י זה יפריע את הרוחות הרעות מקבוע מושכן על מפתן הבית. עד כמה נכבד הדבר הזה אצל הערבים תראנו העובדה כי לפי אמונתם יש בתים המביאים לאדם אשר ויש כאלה חמביאים לו אך צרה ופגע. על הבית מהמין הראשון היו אמרים "ססיתהא מליחה" לאטר היסוד שלו טוב. או "רגילה חדר עלינא" פירושו "דגלו רענן" ולא קשה להביא ראיה על כל זה מהמקרים שיקרו בחיים היומיים. אם למשפחה אחת יקרו בזמן קצר אסונות אחדים כמו מקרה מחלה ומות. הפסד במסחר. אבדן משמרת שהיתה מביאה רוח טוב׳ או אם זוג אחד לא חונן בפרי בטן—שזה אסון גדול ביחוד אצל הערבים—אז רואים את סבת אסון המשפחה בבית שהיא יושבת בו׳ ובא על זה האות כי גם השכנים הקודמים שדרו בבית ההוא גם כן סבלו בו נוראות. ספרו לי ממקרים אחדים באלה שבם פנה היושב בבית שהנהו קטן כספו—אם האיש שקרה לו האסון יושב בבית שכור תכף הוא מעתיק את דירתו לבית אחר—אל שיך אחד ידוע לבקש ממנו עזרה. והוא דווה את דעתו כי בטח שכחו אדוני הבית לעשות את אחד המנהנים הדל בעת בנינו ושכלולו ולכן שולטות עליו הרוחות הרעות. וכאשר רק שמעו לעצתו ויעשו אחד המנהגים ההם לא קרה עוד כל אסון בבית. האמונה כי הרוחות הרעות מושבן על מפתן הבתים והפתחים היא המונעה את הערבים מעשות שמה איזו מלאכה. למשל האם איננה צריכה לענש שמה את בנה, כי המכות שתכהו על הסוף מסוכנות ביותר. ובכחן להזיק להילד המיכה. המכה על העין ׳«' , יי 1' :