Luaḥ erets Yiśraʾel · 1904-01-01 · שנת התרס״ה - שנה עשירית - 1904 · p. Seite 109

109 הערבים בארץ ns'^E את הרוחות הרעות בהיותו בקי ככל מסח ריחן וצפונותיה!. לסי השערתי רק הדרוישים והשיכים יזקני הכפרים וראשי השבטים) הם המפיצים כין העם את האמונה ברוחות הרעות! ואת הסנה לזה הנני מוצאה בספורים הרבים והשונים שספרו לי אדות השיכים והדרוישים. דם מחזיקים כדעתם כי הכשרו; להתהלך עם הרוחות הרעות הוא עובר אצלם בירושה ממשפחה למשפחה ומאב אל בנו. אף כי הערבים בעשותם מלאכתם בבית מאמינים הם כי על כל צעד וצעד יסובב אותם לגיון שלם של רוחות רעות׳ בכל זאת חושבים הם כי מקוטם איננו באויר מן השטים והארץ כי אם לפי דעתם יש להם מקומות מיוחדים שבם הן נעצרות בחפץ לב. כאשר לפי מושגיהם השרים והרוחות הרעות הנם חיים כבני אדם שהתאוות הבהמיות שולטות בם לרעה. לכן יש להם מושבם הקבוע ששם הם אוכלים ושותים וחוגגים ולפעט ים ימיתם יצרם לתור אחרי לבם להביט אל עלמה או אשר, יפת ולכן זאת היא הסבה שהמין היפה אצל הערבים יפחד עוד יותר מהרוחות הרעים. המקומות שבם נעצרות הרוחות הרעות בחפץ לב׳ נמצאים במדרגה הראשונה בתוך האדמה. שם הן חיות ועובדות את עבודתן. הם שולטות על זרמי המים מתחת לארץ וגם על האש שבבטן האדמה׳ שומרות את האוצרות הנסתרים ג־כ בתוך האדמה ומהם גם לרעידת הארץ תיצאות. לכן מושבן על הרב על מפתני הפתחים והשערים׳ בבתי המרחצאות, המעינות׳ בתי• הכסאות׳ אשפות, מערות, מעצמת ומסבנות, ובכל המקומות האפלים והבודדים. בנוגע למרבץ הרוחות הרעות על מפתני הפתחים ספרו לי לאמר: בבנות לו הערבי בית שחושב הוא לשבת בו את משפחתו