Luaḥ erets Yiśraʾel · 1904-01-01 · שנת התרס״ה - שנה עשירית - 1904 · p. Seite 104

הכל רכושך הוא. האיש חשב את הדברים האלה—טבלי רדת אל עמק כונתם—כמליצה נאה שמרקה טפי הפקיד. ויקה מלא רגשי תודה למארחיו את סוסו הנמצא לו כאופן זר כל כך, זישב שמח וטוב לב הביתה. בחצות הלילה הגיע האיש אל ביתו ויפתיע את אשתו בסוס אשר הביא אתו ואשר כבר נחשב לאבוד. היא חפצה להביא לאישה את ארוחת הערב שהכינה, ולמרות הפצרותיו בי איננו רעב כלל, לא הרפתה ממנו ער הסכימו אל חפצה׳ זתלך האשה ותביא את הקערה ותציג על השלחן, למראה הקערה השתומם האיש, בראותו כי היא היא הקערה אשר כתבניתה דאה מדי היותו במערות הרוחות הרעות. תמהונו גדול עוד יותר בהרים האשה את כסוי הקערה ובהתבננה כי חסר מעט מהנזיד׳ הצטדקה בפני איימה בדברים האלה: סלח נא לי אישי, חשבתי כי כסיתי היטב את הקערה׳ והנה באו החתולים ויאכלו מעט מהנזיד. כעת הבין האיש פשר הדבר. אהרי התעוררו מתמהונו אכר אל אשתו; חביבתי, לא החתולים אכלו את החסר מהקערה כי אם אנכי בעצמי. סוסי היה אצל הרוחות הרעות׳ אצלן התארחתי גם אנכי׳ ורק עתה אני מכין את הדברים שהגיח לי כי חפצים רבים שראיתי יממה שלי ורכושי הם. כלים רבים מכלי ביתנו שנאבדו מאתנו ראיתי שם.ומהקערה העומדת לפנינו אכלתי׳ בעצמי את החסר ממנה עתה. גם השעורה שדאכילו את סוסנו בהיותו במערה שלנו היא. האשה התפלאה מאד לשמע דברי בעלה ותרץ אל המחסן שבו נמצאה השעורה׳ ותרא בי באמת נחסר דבר מה מערמת השעורה. מהמקרה הזר הזה נוכח הזוג כי הרוחות הרעות הן היו בעוכרי רכושם. ויאמר האיש אל אשתו׳ לא אוכל להעיר למוסר אזנך על המקרים הרעים המתרגשים ובאים בביתנו כי גם עלי