Luaḥ erets Yiśraʾel · 1904-01-01 · שנת התרס״ה - שנה עשירית - 1904 · p. Seite 101

101 ־,ערבי־ באי־ן פלשת היא מזכירה את התפלה הידועה "באסם אללה אלרחמן אלרחים" לאמר "בשם ד' הרחמן הרחום" וכן נוהגות הנשים בעברן את יתר עבודות היום. נשפך אחת הערביות מים רותחים החוצה, אז היא מזהירה את הרוחות שאינם נראים לנל יכולו בשים הרותחים בקראה: *דסתור׳ אתפרקו לא תחתרקו" לאמר!: ברשות.... הפרדו ואל תכוו באש". כזאת היא אומרת בעת כבותה גחלים לוחשות או בעלותה דבר מה. טדי קח ת האשד, הערבית שמן, שומן, עדשים׳ זיתים וכל כירב מהכלים שהם נתונים בם איננה מתרשלת מלקרוא »סמללאה* טלה משובשת ומסיסת מ״אסם אללה' "בשם די" וגם לחזר עליה פעמים אחדות. פעם אחת באתי אל המטבח׳ ובהביטי אל סיר הזיתים •הבעתי תמהוני על כמות הזיתים המרובה הנשארת עוד בתוך הסיר. השפחות שהיו אז במטבח הוכיחו אותי כי עשית* עול גדול בהביעי את תמהוני מבלי לקרוא הקריאה "סטאללה" או לפחות ברכה לאמר ברכת ד־ נזה. תוצאות ההתרשלות הזאת דן: כי הרוחות הרעות תשחיתנה את כל הזיתים. הפתגמים האלה כבר שגורים כל כך בפיות האנשים עד כי יבטאום מבלי משים ומגלי העמיק מחשבות אדותם. על הפתגמים האלה מתבססים גם חיי המשפחה של הערבים. ספרו לי כי לפעמים׳ איש צעיר החפץ.לארש לו אחת העלמות׳ שאלתו הראשונה אדות המדברת היא אם היא "בתסטי' לאטר תזכיר את שם ד׳ טרם עשותה כל מלאכה. האיש הצעיר מחליט מהתשובה שמשיבים לו אדות המדברת, אם העלמה שהנהו הפץ לקחתה לאשר, תביא אל ביתו כרכה או צרה. כנוגע לזה ספרו לי ספור טענין מאד וזה תכנו: באחד הכפרים חי זוג אחד חיי משפחה נעימים ושוקטים׳ :אפל מעט'םעט התחיל רכושם להתמעט מכלי אשר מצאו פשר