Luaḥ erets Yiśraʾel · 1904-01-01 · שנת התרס״ה - שנה עשירית - 1904 · p. Seite 38

38 לוח ארץ ישראל בית־המלכות׳—ובעיר נגייאז היתד, ביהוד עדה גדולה של נוצרים סורים׳ והיהודים בזכרם את כל אשר סבלו ע״י ממשלת רומא העריצה התאמצו לזרע בחצר המלכות התמידית רגש־ איבה ירומא ולעמה בסרט׳ ולנוצרים בכלל׳ ואין כל פלא איפא אם לרגלי הקנאה והתחרות התמידית בין היהודים. התחוללה מלחמת דמים׳ וכי הממשלה עמדה מצד היהודים׳ והמלחמה הזאת שמצאה לה מקום בשנת 626 לספה׳ג בערך׳ היתה לתואנה לכל הסופרים אשר הצטיינו בשנאתם ליהודים׳ לראשים אותם ברד־סות של קנאה דתית׳ ויש אומרים כי רודפי הנוצרים אשר ננג׳ראן לא היו יהודים מלידה אלא אריים מתיהדים 0. איך שיהיה הרצח הזה נחשב אצל הנוצרים לרצח דתי, והמומתים נחשבו לקדושים אשר לזכרם נערכו תסלות בבל־ הכנסיות אשר בארצות הקדם. ובנוגע למלך היהודי הנקרא בשם זו־נוא ס או בשם יוסף אין התיהדותו אלא אגדה בעלמא׳ כי אין אף מלך ממלכי התמירים אשר קבל את דת היהודים, ואך סופר נוצרי כן בלי שם 2) בדא לו בדמיונו את המלך היהודי הזה רודף הנוצרים י למען עורר בזה את שנאת כלבי בצנץעל הנאמנים כתורת משה. יש משערים שבל עיקר האגדה הזאת מוצאו מאשר יספר בדברי הימים על אודות אותו המלך האטיופי דאריי־יהודי, הנקרא בשם א־דוג או אדיל אי אלזביאיום ׳ אשר נלחם את ממלכת חמיר ויוכל לה. ובנוגע ליהודי תימן אחר זה׳ אין אתנו יודע עד מה׳ '• אל׳יס סבח׳ש כאלי,יתד של ׳שח! וכשליש. 2• ע״ Revue des.ötudes Juives א׳ "ח. ננ׳עתנו של שמעין לבית ארשם. לאשינו נשאר דנוכתנ הדה כין נגידות הכנסיות! ולא שעל כל פעדלה נח*ד מלכית ניצנץ.