Luaḥ erets Yiśraʾel · 1904-01-01 · שנת התרס״ה - שנה עשירית - 1904 · p. Seite 36

3S m&r■ לוח ארין ישראל פתאום׳ בהיותם במבצריהם. ויכניע אותם‘על נקלה׳ כתשע מאות איש גנורי חיל ומלמדי מלחמה הכה לפי חרב׳ ואת שאריתם כבש לעבדים ויתן אותם לחוכרים לעבד את האדמה אשר לקח מהם׳ ויחלקה בגורל בי)׳ אנשי חילו׳ וגם הטיל עליהם לעזב את הארץ טבלי סירוב בעת ידרשו זאת אדוניהם מהם. ומחמד לקח לו שתי יהודיות לנשים׳ שם האחת ריחאנה ושם השניה צאפיה. ויהי אחרי מותו וישבו להם היהודים אשד בביבר בשלוה כל ימי מלוך עליהם הכליף אבו־בכר. אך;גמר אשר מלך אחר אבו בכר גרש אותם עד אחד לסוריה י בשנת 642 למספרם). ו( היהודים בתימן. זמן התישבות היהודים בתימן לא נודע אל נכון ׳ ככל אשר לא נודע גם זמן התישנותם בחגיאז. ויש אומרים כי עוד ■מימי שלמר׳ מלך ישראל כבר נחרו בה סוחרים יהודים לשנתם. סופרי דברי הימים-גם טהמאוחרים שבהם—יספרו לנו מקרה נכבד כנוגע לאחינו בארץ הזאת אשר אמנם לא יעמד בפני־הכקרת ומקומו יותר בדברי האגדה 1), וזה הדבר: כסוף המאה החמישית, והמלך האחרון לבית החמירים«> הנקרא בשם זו־נואס׳ בא לחסות תחת כנפי היהודים׳ ונם כל עמי התיהדו אתו. ויסב זו־נואס את שמו יוסף. ובימים החמה וסימון הכהן הנוצרי התאמץ גם הוא להפיץ את עיקרי אמונתו בנג׳ראן י1׳ וחפצו אמנם הצליח בידו׳ ויהי 1. ראה «אמיד של ודר יוסף דלו* * ״רדיפות היהודים ב:ג1 רן Be7ne des *etudes Juive חי, י-ח, וכ׳א. 2. שם שני לתימן — 1. עיר בחיבזן.