Luaḥ erets Yiśraʾel · 1904-01-01 · שנת התרס״ה - שנה עשירית - 1904 · p. Seite 33

33 היהודים בארץ טורקיה במאה השביעית נתדלדל כח היהודים מאדי ושבטי הערבים אשר נתנו להם היהודים מאז לשנת בתוכם׳ ואשר נלחמו תמיד איש ברעהו׳ מצאו מרגע ושעשועים לנפשם בהתנפלסיחד על היהודים כפעם בפעם. בשנת 617 כחמש שנים לפני ההגרה1), קרא עטר בן אל נעמאן ראש שבט ה״חזרגים" אל בני שנטו לאמר : "אך אהלים דלים ואחוזות לא פוריות הנחילו אבותיכם אתכם במותם׳ ולכן דנני נשבע בשם אללה׳ ני מים לא יעברו על ראשי ׳ בטרם אנחיל אתכם את בתי־נני .קריזה ונאצר ואת שדותיהם הפוריים והכרוכים׳ ואת יעדיהם יערי עצי התמר הטובים בכל ארץ ערב׳ ובטרם הכריעי את בני־תערוכותיהם אשר בידי לטבח". אז ישלח מלאכים אל שני שבטי בני ישראל׳ אל שבט קריזה ואל שבט נאצ׳ר לאמר : צאו את אהליכם ואת שדותיכם׳ ואם אין והרגתי את בניכם הקטנים אשר נתתם לערבה בידי. אך היהודים לא אבו שמוע בקולו׳ ויכרתו ברית את "אל אום" השבט הערבי׳ וילחמו את עאמר ואת שבטו בגבורה נפלאה על יד מגדל "בואת" אשר במרחק פרסאות אחדות ממדינה ולא השאירו מהם יטריד ופליט. ודברי ימי המלחמה הנוראה הזאת׳ וגבורת היהודים הלא הם כתובים ׳ בספרי קורות הערביים עד היום הזה. מחמד והיהודים. בעוד אשר המעשים האלה קרו במדינה ׳ ומחמד הנצר לבית קרי.ש קרא את תושבי ■מכה• להאמין באחדות האל׳ וגם הצליח לאסף אנשים רבים אל תחת דגלו. 11 במלת .הנר" בערבית שפירושה »ברח" לאמי! לפני גייחת פחפד ספבה ג׳«נת 22* היא השנה האי לפספר הפהפדניפ. S