Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 103

103 בשעה השישית הגענו' לה״טלון האדום" וגם היום היי מלא בפנים מנוסעים בני ארצות ושפות שונות כבהיוס הראשין; ולכן ישבנו גם הפעם לנוח בצל טתליו. ואחרי אשר נחנו כחצי שעה, רכבנו הלאה׳ ואחרי שתי שעות באנו להטעין ביר אל־חאט. פה נאכל אווהת הצהרים — קרא המכלכל. — ירדנו ונשב לנוח בקרבת המעין. והמכלכל חלק לנו את כל המכולת הנמצא באמתחתו. כחצי שעה נוכל לנוח פה — אמר ראש המורים אחר כלותנו לאכול. כן דברת. — ענו יתר הטורים — ננוח פה במקום הזה אשר צלו מרובה ומימיו עריבים, עד אשר תפנה השמש מעט. סאלאם אליפום (שלום אליכם) אדוני — קרא ערבי זקן אחד אשר עבד עלינו. ואליכום אלסאלאם יועליכם השלום) אדוני-השיבונולו— הכבד ושב אצלנו. והוא לא סרב לדברינו׳ וישב בחבוק ברכים על הארץ ממולנו וראש המודים הושיט לו סיגאראויצועל המכלכל להגיש לו גם כוס קאווה. ואחרי אשר שאלוהו אחדים למקומו, עסקו ושאר דברי רעות כנהוג פנה אליו אבי־יעקב וישאלהו הנידה נא לי י אדוני מה שם מורד ההר הזה Y נ1כן3יג ביר״אל־חאט יקראו לויהיום על שם המעין הזה — ענה הזקן — אולם אנכי זוכר כי בימי חורפי קראו את המקום הזה עקבת אל חדוד. השם ״חדודו" או ״בית־חדורר — אמר אבי־יעקב — איננו מוזר לנו, והוא נזכר במשנה יומא (פרק וי משנה ח'); והוא הי׳ התחלת המדבר אשר אליו הוליכו את השעיר המשתלח׳ והמרחק