Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 104

— 104 — 9 הנזכר במשנה הגז׳ שהוא שלשה מלין גם הוא לא ינגד לסי ידעתי לתכונת המקום הזה כאשר ראינו. גם הימם ■נית חדודו׳ — אמר מורה התלמוד "־ יאות . למורד ההי הזה אשי מדרגותיו חדות ושנונות במאד. כדאי הי, הקיגארה והקאווה אשר ככדנו את האכר — אמר עזריהו אחרי אשר נפרד האבר מאתנו — כי על ידו נודע לנו עור מקום אחד מהמקומות הנזכרים במשנה ותלמוד. ואנכי — אמר אחד הטורים — אוסיף לחשוף ע׳י שיחתנו עם הזקן הזה הוראה חדשה בטלה עברית, והוא: כי השם ׳עקאבית" אשר הערבים יקראו להדרן־ המתעקב ומתעקם במורד ההר; שרשו ממלת "זןקב" העברי, ובעברית נוכל לקרא את הדרך הזה בשם עקב •בית חדודר. ולפי ההוראה הזאת — אמר אבי־יעקב אחרי לומית רגעים אחדים — נבין היטב את נ׳־עם מליצת דברי הנביא ישעיהו בנהמותיו באמרו כל גיא (אשר חוא עמוק מאד) ינשא, אך בכל זאת לא תהי׳ עוד הדרך ישרה, ולבן הוסיף לאמר; וכל הר וגבעה יושפלו. והיה (מאליו יהי׳) העקב (אשר עבר במעלה ההר) למישור. לשמחתנו גם השלחןיאשר הארחינו כמדבר גם הוא לא עבר מבלי דברי תורה — אמר ראש המורים — אך יותר לא נוכל להתעכב פה. לבלי ידאגו הורי תלמידינו עליהם אם נתאחר עד הערב ולבן קומה ונלכה. ונשב על חמורינו ונעלה במעלה ההר. גם הפעם מתינות וזהירות בני — קרא־ אחד המורים. — עימיני כפקודתו. אחרי חמימה ועברים רגעים עברנו ימנית ■ לפני הכפר *אלעזריה׳י. והמכלכל נתן לד,עניים היושבים אצל הכפר את ימירי העגות והלחם הנשאר באמתחתו. ואחרי עבור חצי שעה שבנו לבית הספר.