Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 99

— 99 — הקדש. פעם אחד במשלי (ט״ו י״ט) •דרך עצל כמשוכת ח ד ק". ופעם ימני במיכה (ז׳ ד) »טובם. כחיק".. ובזה הרווחנו שני דברים; א) ביאור חדש בהוראת מלת •חדק״י כי איננה נרדפת עם המלה «קוץ" "חוח" כאשר ביארוה המבארים הראשונים. ב) מליצת שני הכתובים אשר הזכרתי יוכנו על פי ההוראה הזאת באופן נעלה מאד: הנביא מיכה אשר רצה לתאר את תכונת אותו העול אמר טובם (נם הטובים י שבהם, הם רק> כחדק <אשר חציניותו יפה מאד ותוכו מלא באימה ורקמן, כן נם הם רק בשפתם טוב ידברו, ולכם מלא תוך ומרמה), ונם החכמ)׳א ברצותו לגנות מדת העצלות אמר "דרך עצל;כמשוכת חדק", לאמר כי שליחות העצל תביא למשלחו אך תועלת קטנה במשוכת עצי החדק אשר יועילו להגן רק לבלי. יגעו העוברים יעצי'הגן.אך ,לא ימנעו אותם מבא אל תוךהקפנימה כמשוכת־עצי הםבר(קאקטוס>. טוב, טוב מאד I — קראו כל המסובים פעמים אחדות. לסי דעתי ~־ אמר מורה התלמוד — לא זכתה יריחו לערב כזה אשרינו ישתעשעו ב ה בני ישראל בדברי תורה, והטבת מצב הארץ מיום אשר הגלו בני ישראל מעל אדמתם. כן הדבר. —אמר ראש המורים בך׳וציאו את שעונו מכיסו- אך חצות לילה הגיע. ועלינו לקום טמושבנו וללכת לנו,ח, לבלי יקרה לנו מה שקרה לרבותינו הקדמונים במסכת בני־ברק׳ כי עוד מעט יוכלו נם תלמידנו לאמר לנו "רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית״. — ויקומו מעל השלחן. — אנחנו נפרדנו מהמורים ונרד לחדר מלוננו ונמצא את רעינו הוזים שוכבים על עו׳שותם. בטח — אמר יעקב רעי אלי — רואים אחדים מחברינו כחלום את האיש לבוש הלבנים אשר עלה מן הירדן. גם אנחנו שככנו לנוה. 1*9