Luaḥ erets Yiśraʾel · 1895-01-01 · שנת התרנ״ו - שנה א׳ - 1895 · p. Seite 96

— 96 — לעת כזאת לא נוכל להשיב עליה רק בשאלה אחרת : מדוע לא יעשו אחינו שבגולה כמעשה המתוקנים שבהאומות אשר בקרבם הם יושבים, לעלות ולראות את ארץ אבותינו I, הלא עינינו הרואות כי מדי שנה בשנה ינהרו המונים הטונים מבני האמונות השונות למאות ולאלפים לראות ולתור את הארץ הזאת; ואחרי זמן מה ישובו לבתיהם. — ומאחינו אץ עולה ואץ רואה כאלו היתר, ארץ קדשינו באמת מעבד להרי חשך׳ בעוד אשר הנסיעה אליה לא תכבד ולא תיקר מהנסיעה לארצות שווייץ׳ איטליא, דרום־צרפת וכדומה, אשר מאחינו העשירים וגם הרבה מהבינונים נוהגים לנסוע שם מדי שנה בשנה. והנה לא יענינו את לב הנוסע מאחינו, כארץאבותינו העתיקה המלאה על כל מדרך כף דגל זכרונות •שרידי קדמוניותינו וקורותינו.— והשאלה הזאת תוכל להיות לתשובה על השאלה הראשונה. ובהפתרה תסתר גם היא, כי כאשר יחלו אחינו להבין את ערך העלי ה לארץ וגם הם יעלו מדי שנה בשנה לתור ולראות את ארץ אבותינו, אז בטח יבנו בה בתי ארחים גדולים ויפים כדרוש, בתי חסד חדשים ותקון הסדרים בהישגים וגם להטבת המצב הכללי של ארצנו הקדושה הי׳ העליה מביאה תועלת גדולה כי על ידה יצמח קשר וברית המסחר והרחבת החרשת בין אחינו יושבי ארה׳ק ובין אחינו שבגולה. ואלה מיושבי ארה׳ק החפצים לאכול מיגיע כפם היו מוצאים בה פרנסתם בנקל. דבריך טובים ונכוחים — ענו כלם כאחד — וחובה קדושה מוטלת על כל איש אשר כבוד עמו וארצו יקר בעיניו, להעיר לעורר את מכיריו, במכתבים סרטים ובמאמרים גלו ים ולהשתדל ככל איטר תשיג ידו בהוצאת הרעיון הטוב הזה לסעולה. אדוני!— אמר המכלכל בהציגו את המיחם על השלחן — אנכי לא שבעתי מהמסע ענג מיוחד אחרי אשר זה פעמים רבות